Skip to content

הדו"ח השיקרי של "אם תרצו" נגד האקדמיה – אודי לבל מתנער מאחריות

יוני 1, 2010

"גם אם השימוש בשמנו כי שלכאורה פיקחו על דו"ח מדעי לא מקנה לנו תחושה נוחה (אני מעולם לא ראיתי את הדו"ח ומעבר לשיחת טלפון שבוצעה עמי בשעתו, בשנת 2008, אף לא נוצר עימי קשר על ידי עורכו), הרי שבחרנו שלא לצאת כנגד מפרסמיו ועירוב שמנו בו. שכן לדעתנו החשוב ביותר בעיסוק סביב הדו"ח אינו "מדעיות" הנאמר בו אלא אמפתיה למצוקה של כותביו שיתכן ומיהרו מידי להקנות לו דימוי מדעי." כך כותב אודי לבל על הדו"ח השקרי של תנועת "אם תרצו" על האקדמיה הישראלית. מתוך דין ודברים של אודי לבל עם אבנר דה שליט שנמצאת בדף של החוקרים למדעי החברה.

לבל, דוקטור למדע המדינה במכללת ספיר ובמרכז האוניברסיטאי באריאל, נדהם מהפרסום[של אם תרצו]. הליווי האקדמי, אמר ל"הארץ", כלל שיחת טלפון אחת קצרה, שנערכה לפני כשנתיים. בשיחה הוא התבקש לתת "טיפים" לעריכת מחקר שכזה. מלבד זאת לבל לא סייע לדו"ח, מעולם לא ראה אותו, אם כי נענה לבקשת מחבריו, שביקשו להודות לו בסופו. במכתב ששלח ד"ר לבל לרשימת תפוצה של חוקרים במדע המדינה, הוא מתח ביקורת על המתודה של הדו"ח: "כמובן שלא חשנו אז, ואיננו חשים כיום, כי מדובר בעבודה מדעית". לדבריו, המחקר בעייתי שכן אפילו הוא עצמו, שדעותיו רחוקות מאוד מפוסט-ציונות, מלמד טקסטים ביקורתיים. "השאלה היא לא הטקסטים, אלא מה עושים איתם", אמר.  (מתוך האגדה של "אם תרצו" וד"ר לבל", ניר חסון ואור קשתי, הארץ, 8-6-2010]

0

ההתכתבות המלאה


From: Udi Lebel <ulebel@gmail.com>
Date: 2010/5/29
Subject: Re: [Social Science- IL]: [Politics] Fw: Re: ועוד על דוח השמאלניות – מהדורה חדשה
To: Avner De-Shalit <msads@mscc.huji.ac.il>
Cc: Politics@listserver.cc.huji.ac.il, socsci-il@listserver.cc.huji.ac.il

אבנר יקירי
אני תמיד
ובאמת תמיד פונה לעמיתיי היקרים מן המחנה הימני
ומעלה זאת בכל בימה, טור פובליציסטי וכנסים, ובנקל תוכל למצוא זאת ברשת האינטרנט
וגורס כי התשובה לתחושת החד ממדיות האקדמית, כמו גם המשפטית או התרבותית, אינה הלנה על המצב הקיים
אלא הפנייה של הצעירים לא רק למכינות הקדם צבאיות לעבר שירות צבאי או התיישבותי
אלא ללימודים אקדמיים.
זאת הזירה הרלבנטית לבירור תחושת הבדידות ה- "ויקטימולוגית" של קבוצות אלה ולא הלנה או ניסיון "לעשות סדר" באקדמיה כפי שהיא כיום.
אבל, בוא לא נכחיש שקבוצות מאין אלה הנן ביטוי לתחושות של מצוקה אוטנטיות ומי כמוני מקבל כמעט בכל שנה מיני פניות משלל מרצים המבטאים חשש, אולי סובייקטיבי, אולי אובייקטיבי, באשר לביטוי הזדהות כזה או אחר, עם מדינת ישראל במאבקי ההישרדות שלה.
באשר לשימוש בשמי ושל עמיתי כמי שלכאורה לקחו חלק בכתיבת הדו"ח – מבטיח לך כי הדבר בפעולה.
אודי
בתאריך 29 במאי 2010 14:22, מאת Avner De-Shalit <msads@mscc.huji.ac.il>:
אודי יקר

איני מבין את תגובתך זאת, בכנות. הרי הדו"ח (לכאורה) הזה נולד בחטא, ומטרתו לסמן אותנו, אנשי אקדמיה במדעי החברה, ולהדיר אותנו (לא קבוצה, את כולנו) מהאקדמיה. לאחר שיטהרו את האקדמיה, יכניסו אנשי אם תרצו את האנשים שלהם, אלה שרוצים להצדיק אידיאולוגיות (ציוניות) על ידי מחקר. מי שלא רואה את הסכנה הזאת הוא עיוור או מיתמם.

אני גם לא מבין מה היעוץ שנתת לאותם אנשים, אם שאלת המחקר היא אילו קורסים ואילו מחקרים הם ציונים ואילו פוסט או אנטי ציונים. הרי אתה מבין שלתשעים ומשהו אחוז מהקורסים אין רלוונטיות לשאלת הציונות. אז למה נתת כאן ייעוץ? מדוע לא אמרת לאנשים הללו שאינך מוכן ששימך יהיה משורבב לשטויות שלהם? אני מניח שעשית זאת בתום, אבל עליך להתנער מהפירסום הזה, ולא להצדיקו.

ויתירה מזאת: אתה משווה כאן בין הדרה פוליטית, למשל המחקר שלך על הדרה בטכסי זכרון, לבין הדרה, לכאורה, של אידיאולוגיות ציוניות, מהמחקר שלנו. אתה מבין איזו השוואה אומללה אתה עושה? איך אתה כורך יחד בחבילה אחת את ההדרה הפוליטית (קיימת, סביר להניח, ויש מקום לחקור אותה) לשאלה מה מלמדים באוניברסיטה או מה חוקרים באוניברסיטה? או שאני תמים בהאמיני עדיין בחופש אקדמי, או שאתה מגן באמצעות טיעונים לא טיעונים על טעות, שנעשתה בתום לב, אני בטוח. אתה צריך לצאת היום מעל כל במה ולהסיר את הגושפנקה והלגיטימיות ששמך מעניק, לכאורה, ל"מחקר" הזה. אתה צריך לתבוע את העיתונאי ואת עורכי המחקר שהם משתמשים בשם שלך, ולא לנסות להסביר לנו למה שמה שקורה פה הוא הגיוני.

אלא אם כן אתה מזדהה עם המטרות שלהם, אבל אני בטוח ומשוכנע שלא כך הוא.

שלך, אבנר דה שליט

On Sat, 29 May 2010 11:31:04 +0300, Udi Lebel wrote

> בוקר טוב
> את דבריי שלהלן הנני גוזר מרשימה שאני פועל לאתר עבורה בימה שתסכים לקבלה, אך נראה שהאתרים הציבוריים לא רואים בדיון שמתנהל כאן חשיבות ציבורית ולכן בינתיים לא מעוניינים לפרסם טורים המשיקים לו.
> אז אציין מספר נקודות:
> א. לפני כשלוש שנים (דו"ח הסילבוסים הוא משנת 2008) אני וד"ר ברץ, ככל הנראה בשל עיסוקינו בחקר הגמוניות תרבותיות לרבות בזירה התרבותית והאקדמית, התבקשנו, באמצעות שיחת טלפון, להעניק מספר "טיפים" לדו"ח העוסק אחר המאפיינים האידיאולוגיים של לימודי מדעי החברה בישראל. כמובן שלא חשנו אז, ואיננו חשים כיום, כי מדובר בעבודה מדעית, ממש כמו שכל דו"ח העושה להעלאת סוגיה לסדר היום הציבורית, אינו מתיימר להיות מדעי אלא בחזקת סימון נושא, כזה שיש במסגרתו ללמוד על תחושות של קבוצה שחשה כי ה- "קול" של נדחק ולא זוכה לביטוי. עשינו זאת בברכה. כמי שדי שותפים לתחושה כי הזירה האקדמית בישראל (כמו זו המשפטית, התרבותית ואחרות) הומוגנית מבחינת האופנות הדיסציפלינאריות הדומינאנטיות בה.
> ב. גם אם השימוש בשמנו כי שלכאורה פיקחו על דו"ח מדעי לא מקנה לנו תחושה נוחה (אני מעולם לא ראיתי את הדו"ח ומעבר לשיחת טלפון שבוצעה עמי בשעתו, בשנת 2008, אף לא נוצר עימי קשר על ידי עורכו), הרי שבחרנו שלא לצאת כנגד מפרסמיו ועירוב שמנו בו. שכן לדעתנו החשוב ביותר בעיסוק סביב הדו"ח אינו "מדעיות" הנאמר בו אלא אמפתיה למצוקה של כותביו שיתכן ומיהרו מידי להקנות לו דימוי מדעי.
> ג. אציין, כפי שציינתי בשעתו בפני הסטודנטים שיצאו לבצע את הדו"ח, כי לדעתי כל התחום של חקר תכניות לימוד, מקראות וכדומה, לוקה בכך שהוא מנסה לקטלג טקסטים. ומבחינתי החשוב הוא לא הטקסט (ההוגה, התיאוריה וכדומה) אלא הרתימה של הטקסט לטובת קידום תובנות אלה ואחרות. גם אני בשלל מחקריי (שאינם בלתי ביקורתיים, בלשון המעטה, שכן גם אני מרבה לכתוב על הדרת קבוצות בזיכרון הישראלי, על רכיבים במיליטריזם התרבותי בישראל וכדומה) עושה שימוש באותם טקסטים המוצגים בדו"ח כשליליים, רק שאיני רותם אותם בהכרח לתובנות פוסט-לאומיות. כך שלא התיאוריה היא העיקר אלא השימוש האידיאולוגי שנעשה בה, האם הוא מונוליטי או לא.
> ד. עד כמה שאני מבין, וטרם נחשפתי לדו"ח כלל, מדובר על עבודה של סטודנטים, בכלים העומדים בפני סטודנטים. עבודה המצביע על "בעיה" מבחינתם ומי שמעונין לקחת את הכפפה ולבדוק זאת מבחינה מחקרית מתודולוגית-ראוייה – מוזמן.
> ה. אוסיף גם זאת: לצד פעילותי האקדמית הנני כותב מעת לעת טורים פובליציסטיים בהם (ורק בהם) ניתן ללמוד על כך שאינני , בעוונותיי, שייך ל- "זרם האידיאולוגי המרכזי" באקדמיה. אודה כי איני יכול שלא לגלות הבנה למצוקה של סטודנטים אלה. המהירות שבה "מסמנים", גם בזירה האקדמית, אדם כמי שאינו שייך לברנז'ה הפוליטית הנאורה היא עניין שעוד ניתן להקדיש לו עמודים נפרדים. אציין בהקשר זה את מאבקה של ד"ר קהת, בימים אלה, הנרדפת ככל הנראה בשל תפיסה הפמיניסטית הזרה למרחב האקדמי בו היא מועסקת, אך למרבה הצער, בשל נדבך נוסף באישיותה (היא מתנחלת) לא זוכה, בלשון המעטה, לגיבוי קבוצות פמיניסטיות בקמפוסים הישראליים.
> ה. לסיכום אי מייל חד פעמי זה מצידי, הרי שהדו"ח – גם אם אינו מדעי, ועד כמה שאני מבין אינו מתיימר להיות שכזה – אינו בבחינת הזמנה לדיון מתודולוגי (בדומה לדו"חות של קבוצות רבות אחרות – בצלם – קשב – ואחרים) אלא הזמנה לדיון אידיאולוגי.
>
> שבת שלום
> אודי לבל

Avner de Shalit
Max Kampelman Professor of Democracy and Human Rights
Dean, Faculty of Social Sciences
The Hebrew University of Jerusalem,
Mount Scopus Jerusalem 91905 Israel, www.deshalit.huji.ac.il

מודעות פרסומת

From → כללי

One Comment
  1. נעה permalink

    משום מה אני לא מאמינה למילה אחת שאתם אומרים! אם תרצו היא תנועה שמחייה את העם היהודי- אתם בשם הדמוקרטיה והנאורות הופכים דם יהודי להיפקר- אין אף ערך כזה בשום ספר מוסרי- רק בספרים של רשעים!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: