לבל, דוקטור למדע המדינה במכללת ספיר ובמרכז האוניברסיטאי באריאל, נדהם מהפרסום[של אם תרצו]. הליווי האקדמי, אמר ל"הארץ", כלל שיחת טלפון אחת קצרה, שנערכה לפני כשנתיים. בשיחה הוא התבקש לתת "טיפים" לעריכת מחקר שכזה. מלבד זאת לבל לא סייע לדו"ח, מעולם לא ראה אותו, אם כי נענה לבקשת מחבריו, שביקשו להודות לו בסופו. במכתב ששלח ד"ר לבל לרשימת תפוצה של חוקרים במדע המדינה, הוא מתח ביקורת על המתודה של הדו"ח: "כמובן שלא חשנו אז, ואיננו חשים כיום, כי מדובר בעבודה מדעית". לדבריו, המחקר בעייתי שכן אפילו הוא עצמו, שדעותיו רחוקות מאוד מפוסט-ציונות, מלמד טקסטים ביקורתיים. "השאלה היא לא הטקסטים, אלא מה עושים איתם", אמר.  (מתוך האגדה של "אם תרצו" וד"ר לבל", ניר חסון ואור קשתי, הארץ, 8-6-2010]

0

ההתכתבות המלאה

From: Udi Lebel <ulebel@gmail.com>
Date: 2010/5/29
Subject: Re: [Social Science- IL]: [Politics] Fw: Re: ועוד על דוח השמאלניות – מהדורה חדשה
To: Avner De-Shalit <msads@mscc.huji.ac.il>
Cc: Politics@listserver.cc.huji.ac.il, socsci-il@listserver.cc.huji.ac.il

אבנר יקירי
אני תמיד
ובאמת תמיד פונה לעמיתיי היקרים מן המחנה הימני
ומעלה זאת בכל בימה, טור פובליציסטי וכנסים, ובנקל תוכל למצוא זאת ברשת האינטרנט
וגורס כי התשובה לתחושת החד ממדיות האקדמית, כמו גם המשפטית או התרבותית, אינה הלנה על המצב הקיים
אלא הפנייה של הצעירים לא רק למכינות הקדם צבאיות לעבר שירות צבאי או התיישבותי
אלא ללימודים אקדמיים.
זאת הזירה הרלבנטית לבירור תחושת הבדידות ה- "ויקטימולוגית" של קבוצות אלה ולא הלנה או ניסיון "לעשות סדר" באקדמיה כפי שהיא כיום.
אבל, בוא לא נכחיש שקבוצות מאין אלה הנן ביטוי לתחושות של מצוקה אוטנטיות ומי כמוני מקבל כמעט בכל שנה מיני פניות משלל מרצים המבטאים חשש, אולי סובייקטיבי, אולי אובייקטיבי, באשר לביטוי הזדהות כזה או אחר, עם מדינת ישראל במאבקי ההישרדות שלה.
באשר לשימוש בשמי ושל עמיתי כמי שלכאורה לקחו חלק בכתיבת הדו"ח – מבטיח לך כי הדבר בפעולה.
אודי
בתאריך 29 במאי 2010 14:22, מאת Avner De-Shalit <msads@mscc.huji.ac.il>:
אודי יקר

איני מבין את תגובתך זאת, בכנות. הרי הדו"ח (לכאורה) הזה נולד בחטא, ומטרתו לסמן אותנו, אנשי אקדמיה במדעי החברה, ולהדיר אותנו (לא קבוצה, את כולנו) מהאקדמיה. לאחר שיטהרו את האקדמיה, יכניסו אנשי אם תרצו את האנשים שלהם, אלה שרוצים להצדיק אידיאולוגיות (ציוניות) על ידי מחקר. מי שלא רואה את הסכנה הזאת הוא עיוור או מיתמם.

אני גם לא מבין מה היעוץ שנתת לאותם אנשים, אם שאלת המחקר היא אילו קורסים ואילו מחקרים הם ציונים ואילו פוסט או אנטי ציונים. הרי אתה מבין שלתשעים ומשהו אחוז מהקורסים אין רלוונטיות לשאלת הציונות. אז למה נתת כאן ייעוץ? מדוע לא אמרת לאנשים הללו שאינך מוכן ששימך יהיה משורבב לשטויות שלהם? אני מניח שעשית זאת בתום, אבל עליך להתנער מהפירסום הזה, ולא להצדיקו.

ויתירה מזאת: אתה משווה כאן בין הדרה פוליטית, למשל המחקר שלך על הדרה בטכסי זכרון, לבין הדרה, לכאורה, של אידיאולוגיות ציוניות, מהמחקר שלנו. אתה מבין איזו השוואה אומללה אתה עושה? איך אתה כורך יחד בחבילה אחת את ההדרה הפוליטית (קיימת, סביר להניח, ויש מקום לחקור אותה) לשאלה מה מלמדים באוניברסיטה או מה חוקרים באוניברסיטה? או שאני תמים בהאמיני עדיין בחופש אקדמי, או שאתה מגן באמצעות טיעונים לא טיעונים על טעות, שנעשתה בתום לב, אני בטוח. אתה צריך לצאת היום מעל כל במה ולהסיר את הגושפנקה והלגיטימיות ששמך מעניק, לכאורה, ל"מחקר" הזה. אתה צריך לתבוע את העיתונאי ואת עורכי המחקר שהם משתמשים בשם שלך, ולא לנסות להסביר לנו למה שמה שקורה פה הוא הגיוני.

אלא אם כן אתה מזדהה עם המטרות שלהם, אבל אני בטוח ומשוכנע שלא כך הוא.

שלך, אבנר דה שליט

On Sat, 29 May 2010 11:31:04 +0300, Udi Lebel wrote

> בוקר טוב
> את דבריי שלהלן הנני גוזר מרשימה שאני פועל לאתר עבורה בימה שתסכים לקבלה, אך נראה שהאתרים הציבוריים לא רואים בדיון שמתנהל כאן חשיבות ציבורית ולכן בינתיים לא מעוניינים לפרסם טורים המשיקים לו.
> אז אציין מספר נקודות:
> א. לפני כשלוש שנים (דו"ח הסילבוסים הוא משנת 2008) אני וד"ר ברץ, ככל הנראה בשל עיסוקינו בחקר הגמוניות תרבותיות לרבות בזירה התרבותית והאקדמית, התבקשנו, באמצעות שיחת טלפון, להעניק מספר "טיפים" לדו"ח העוסק אחר המאפיינים האידיאולוגיים של לימודי מדעי החברה בישראל. כמובן שלא חשנו אז, ואיננו חשים כיום, כי מדובר בעבודה מדעית, ממש כמו שכל דו"ח העושה להעלאת סוגיה לסדר היום הציבורית, אינו מתיימר להיות מדעי אלא בחזקת סימון נושא, כזה שיש במסגרתו ללמוד על תחושות של קבוצה שחשה כי ה- "קול" של נדחק ולא זוכה לביטוי. עשינו זאת בברכה. כמי שדי שותפים לתחושה כי הזירה האקדמית בישראל (כמו זו המשפטית, התרבותית ואחרות) הומוגנית מבחינת האופנות הדיסציפלינאריות הדומינאנטיות בה.
> ב. גם אם השימוש בשמנו כי שלכאורה פיקחו על דו"ח מדעי לא מקנה לנו תחושה נוחה (אני מעולם לא ראיתי את הדו"ח ומעבר לשיחת טלפון שבוצעה עמי בשעתו, בשנת 2008, אף לא נוצר עימי קשר על ידי עורכו), הרי שבחרנו שלא לצאת כנגד מפרסמיו ועירוב שמנו בו. שכן לדעתנו החשוב ביותר בעיסוק סביב הדו"ח אינו "מדעיות" הנאמר בו אלא אמפתיה למצוקה של כותביו שיתכן ומיהרו מידי להקנות לו דימוי מדעי.
> ג. אציין, כפי שציינתי בשעתו בפני הסטודנטים שיצאו לבצע את הדו"ח, כי לדעתי כל התחום של חקר תכניות לימוד, מקראות וכדומה, לוקה בכך שהוא מנסה לקטלג טקסטים. ומבחינתי החשוב הוא לא הטקסט (ההוגה, התיאוריה וכדומה) אלא הרתימה של הטקסט לטובת קידום תובנות אלה ואחרות. גם אני בשלל מחקריי (שאינם בלתי ביקורתיים, בלשון המעטה, שכן גם אני מרבה לכתוב על הדרת קבוצות בזיכרון הישראלי, על רכיבים במיליטריזם התרבותי בישראל וכדומה) עושה שימוש באותם טקסטים המוצגים בדו"ח כשליליים, רק שאיני רותם אותם בהכרח לתובנות פוסט-לאומיות. כך שלא התיאוריה היא העיקר אלא השימוש האידיאולוגי שנעשה בה, האם הוא מונוליטי או לא.
> ד. עד כמה שאני מבין, וטרם נחשפתי לדו"ח כלל, מדובר על עבודה של סטודנטים, בכלים העומדים בפני סטודנטים. עבודה המצביע על "בעיה" מבחינתם ומי שמעונין לקחת את הכפפה ולבדוק זאת מבחינה מחקרית מתודולוגית-ראוייה – מוזמן.
> ה. אוסיף גם זאת: לצד פעילותי האקדמית הנני כותב מעת לעת טורים פובליציסטיים בהם (ורק בהם) ניתן ללמוד על כך שאינני , בעוונותיי, שייך ל- "זרם האידיאולוגי המרכזי" באקדמיה. אודה כי איני יכול שלא לגלות הבנה למצוקה של סטודנטים אלה. המהירות שבה "מסמנים", גם בזירה האקדמית, אדם כמי שאינו שייך לברנז'ה הפוליטית הנאורה היא עניין שעוד ניתן להקדיש לו עמודים נפרדים. אציין בהקשר זה את מאבקה של ד"ר קהת, בימים אלה, הנרדפת ככל הנראה בשל תפיסה הפמיניסטית הזרה למרחב האקדמי בו היא מועסקת, אך למרבה הצער, בשל נדבך נוסף באישיותה (היא מתנחלת) לא זוכה, בלשון המעטה, לגיבוי קבוצות פמיניסטיות בקמפוסים הישראליים.
> ה. לסיכום אי מייל חד פעמי זה מצידי, הרי שהדו"ח – גם אם אינו מדעי, ועד כמה שאני מבין אינו מתיימר להיות שכזה – אינו בבחינת הזמנה לדיון מתודולוגי (בדומה לדו"חות של קבוצות רבות אחרות – בצלם – קשב – ואחרים) אלא הזמנה לדיון אידיאולוגי.
>
> שבת שלום
> אודי לבל

Avner de Shalit
Max Kampelman Professor of Democracy and Human Rights
Dean, Faculty of Social Sciences
The Hebrew University of Jerusalem,
Mount Scopus Jerusalem 91905 Israel, www.deshalit.huji.ac.il

חברים זו לא הכפשה זה נכון מאוד.

משום מה יש צדקנים שחושבים שמקור תרומות יותר חשוב ממה עושים עם התרומות האלה.

אם היטלר בכבודו ובעצמו היה נותן לנו כסף היינו לוקחים בשמחה ומשתמשים בו למען הציונות, יכולים לתקוף אותנו מהיום ועד מחר כך
אנחנו מאוד גאים בפעילות שלנו ולא משנה לנו מאיפה יגיע כסף כי אנחנו צריכים אותו. מה לעשות שאנחנו לא ממומנים עד הצוואר ע"י האיחוד האירופאי כמו שונאי ישראל

אחמד טיבי יתרום כסף? ניקח!
היטלר יתן כסף? ניקח!
גולדסטון יתן כסף?… לא סביר… סביר יותר שהיטלר יתן כסף… אבל ניקח גם ניקח

שיהיה לתוקפים לבריאות, המתקפה שלהם לא רלוונטית בכלל חח

אין לחבורת הבריונים הזו גבולות.

"הצעת החוק המחייבת יוצרים להצהיר על נאמנות למדינה היא חלק מטירוף לאומני שהחל ב"בופור" ויצא מדעתו ב"עג'מי". וזאת רק ההתחלה." "אם תרצו זה מה שתקבלו", משה שניצר, מעריב , 16.5.2010

"הדבר שהופך תנועה בסגנון אם תרצו למסוכנת במיוחד, הוא האופן שבו היא מנהלת את מאבקיה הפוליטיים, אופן היוצר במהותו דה-פוליטיזציה של האקט הפוליטי. תנועה כזו, המתיימרת לייצוג שלם ומלא של הגוף האתני והלאומי, מסוגלת לשרוף עד אפר את המתנגדים לה, לא בשביל להרוויח מזה משהו, אלא כי לא יעלה על הדעת שתצוץ מתוך העם התנגדות לעם." "קטכיזם מהפכני: על תנועת "אם תרצו" , דניאל רוזנברג, העוקץ, 16.05.2010.

אם תרצו פוחדים מהאמת – הם תנועה ימנית גזעית – "באוקטובר 2008 פנה יו"ר התנועה, רונן שובל, לעורכים – באמצעות דף השיחה המשויך לערך – וביקש מהם שישנו את הגדרת התנועה. זהר דרוקמן, העורכת בוויקיפדיה, הבהירה לשובל כי כדי למקם את "אם תרצו" במפה הפוליטית, "לא ניתן להסתמך רק על הגדרת התנועה בעיני עצמה". שובל לא היה מרוצה מתשובתה, וכך כתב לעורכים: "אבקש לשנות את ההגדרה… לכל הגדרה שאינה מקטלגת את 'אם תרצו' כתנועת ימין. במידה שאין לכך מוכנות, אנא הסירו את הערך של 'אם תרצו' מוויקיפדיה. המשך הדבר יאלץ אותנו לבחון אפשרויות משפטיות". עורכי ויקיפדיה מיהרו להסיר את הערך. "התכנסנו כאן כדי לכתוב אנציקלופדיה, ולא כדי לבלות בבתי משפט", הסביר באותו מקום עורך ויקיפדיה הבכיר, דוד שי. בעקבות הקמפיין האחרון של "אם תרצו", שקלו עורכי האתר לשוב ולהעלות ערך על התנועה, ולהגדירה כימנית, אולם שובל שב ואיים בתביעה. הערך לא הוחזר. "אם תרצו – לא בוויקיפדיה", אסף שטול-טראורינג, הארץ, 14.5.2010

פנינים מתוך הראיון עם ממנכ"לית משרד החינוך לשעבר ונציגה בכנסת של מפלגת המרכז ח"כ תירוש שלא קראה את דו"ח גולדסטון, אך כבר החליטה למען "אם תרצו": "ח"כ תירוש: הכול הגיוני במלחמה, אין לי מושג. אני לא יודעת מה היה שם, לא יודעת מה היה מתחת למגרש שהם היו עליו. לא יודעת, לא קראתי את דוח גולדסטון ואתה לוקח אותי למקומות שאני בכלל לא בקיאה בהם. יש את העמדה שלה (רחל ליאל – מנכלית הקרן החדשה) ואת העמדה של אם תרצו שערכו תחקיר, והם לדעתי יותר אוביקטיביים", "כל הראיון שלנו יתמקד בשטויות האלה?", עופר מתן, עיתון העיר, 13.5.2010

אם- – - כמו שאמרתי לשוטרים בחקירת התקרית: זה לא שאני מצדיק קרקוף אנשי תקשורת, ואני בכלל נגד אלימות. אבל אני יכול להבין את האנשים. הרי אפילו הצרפתים לא יכלו להתאפק כששמעו על הבגידה של דרייפוס. תרצו או זו ארצנו: מיומנו של פטריוט, דורון רוזנבלום, הארץ, 8.5.2010

אם תרצו – תנועה פשיסטית או "רק" סכנה לדמוקרטיה?, האח הקטן על פרטיות מידע וזכויות אדם אחרות, 4.5.2010.

בעקבות פרסום מאמרים שנכתבו במעריב על ידי העיתונאי בן כספית והמעידים על תמיכתו בתנועת "אם תרצו", כתב אורי שטרן מכתב המסביר את הפרת כללי התנהגות של התנועה ואת העבריינות בהתנהלותה, "תנועת "אם תרצו" מתנגדת לערכי הרצל ומגילת העצמאות"", אורי שטרן, עבודה שחורה, 22.4.2010

עידו קינן "אני כותב עליך שיר הסתה/ ואתה מתבכיין על זכויות יוצרים" חדר 404 19.4.10

גילי רעי "שכול זה לא קמפיין" אתר האגודה לזכויות האזרח 19.4.10

"או, במילים שבניון ו"אם תרצו" יהיו מסוגלים להבין: אתם לא אחים שלי. אני מסרב להיות מאומץ רטרואקטיבית על ידיכם. אני מסרב לקבל את ערכי משפחת-אדמס שלכם. כן, אני בז לכם – ואין לי שום בעיה לצחוק בפרצופכם. אם אתם פושעי מלחמה, אני אפעל לפי סדר הערכים שלי – אדם קודם כל, ישראלי אחר כך – ואפעל לחשיפת ערוותכם ולהעמדתכם לדין. אם לא בישראל, אז בחו"ל. אני אזרח ישראלי ואתם אזרחים שפועלים להחרבת מולדתי. אני מתייחס לכם בהתאם.", ואיש אחד טוען שהוא אחי, יוסי גורביץ', 18.4.2010

חיים לוינסון "תנועת אם תרצו חילקה עותקים של תפילת יזכור בנוסח חדש" הארץ 18.4.10

עכשיו, כשעברו החגים הישראליים הגדולים, אני מבקש להודות בלי ציניות, לשניים ששימחו אותי במיוחד בימי הנכאים האלה: עמיר בניון וארגון "אם תרצו": הראשון התיר את דמי ודם חברי, ו"אם תרצו" עמלים ביסודיות להפוך אותנו לבוגדים מוקעים. "ותודה לעמיר בניון", אברהם בורג, דעות – YNET, 28.4.2010

המנהג הזה, של ניכוס של הציונות, הופך להיות נפוץ יותר ויותר, אבל במצע הרעיוני של אף תנועה הוא לא בולט כמו בזה של אם תרצו, שהופכת את הציונות לסיבת עצמה ומטרת עצמה, מבלי כל תכלית חיצונית לה לבד מהיותה בלבד, ובכך מרוקנת אותה מכל תוכן ממשי ומותירה אותה כלי רטורי ריק, מסמן שאין לו מסומן, המצביעה – במקרה הטוב – על הלך רוח מסוים בקרב ישראלים באספקטים מצומצמים מאוד של חייהם, ותו לא. אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות, נמרוד אבישר, 24.4.2010

ועוד זאת יש לי לומר על תנועת "אם תרצו": לדעתי האישית, מדובר בתנועה פשיסטית מתועבת שיש להקיא עליה ולהקיא אותה מקרבנו. תנועה העוסקת בהסתה פרועה ושקרית לחלוטין במקומות בהם אינה מעוותת את האמת. ולטענות האחרונות של השקרנים – כן, חלק מאיתנו (כולל כאלה, אהמ, שלא מקבלים לצערם כסף מהקרן החדשה לישראל) פועלים כדי להביא פושעי מלחמה הלובשים מדי צה"ל לדין בהאג. היינו מעדיפים להביא אותם לדין בישראל, אבל במדינה שבה הפרקליטה הצבאית הראשית נתפסת על חם בניסיון לטייח רצח בדם קר של ילד בן 11, לא מאבדת את רשיון עריכת הדין שלה, לא מודחת מתפקידה ומקודמת עם עזיבתה את צה"ל לכהונת שופטת שלום – ובתפקיד זה מקבלת לשפוט האם היה או לא היה ראוי שחיילת תמסור מסמכים סודיים של צה"ל כדי לחשוף פשעי מלחמה – במדינה כזו זה לא הולך לקרות. אז כן, האג. לא טוב לכם? תדאגו שיהיה אפשר לשפוט אותם כמו שצריך פה בארץ. הנרקומן, ההומו בארון והגרוע מהנאצים, רחביה ברמן, 23.4.2010

"אם תרצו" גלשו במדרון החלקלק ממילים בוטות ומסרים קשים, הזכאים להגנת חופש הביטוי, למסרים של הסתה לאומנית אלימה ופושעת, "חופש השיסוי", ד"ר ישי מנוחין, דעות – מעריב, 22.4.2010

תנועת "אם תרצו", בעזרתם הנדיבה של עיתונאי חצר, פותחת במתקפה שנייה, שלוחת רסן יותר מקודמתה, נגד הקרן החדשה לישראל וארגוני זכויות האדם. מצבור השקרים שהיא מתבססת עליהם מעוותים סמלים מרכזיים של החברה, דבר הפוגע פגיעה קשה בדמוקרטיה בישראל. אם תרצו נהפוך לדיקטטורה, דני פילק, הארץ, 22.4.2010

"כמו הרבה תנועות ימין קיצוניות, גם התנועה "אם תרצו" מנסה להסוות את דרכה האמיתית. הפרצוף שהם חושפים כלפי חוץ שונה ממה שהם אומרים כלפי פנים. על מנת לרדת לעומקה של של תפיסתם יש לבחון לעומק את תפיסותיהם, להפריד בין אותם אלמנטים שנועדו להרדים את עירנות הציבור לבין העקרונות האמיתים העומדים בבסיסי התנועה." אם תרצו – תנועה פשיסטית, 1.5.2010

רשת ב' החליטו אתמול להקדיש את פינת ההמלצה על טיולים בסוף השבוע לסיור של קבוצת הימין הקיצוני מהאוניברסיטה העברית "אם תרצו", בשייח' ג'ראח. אותה קבוצה קיימה באותו בוקר סיור בשכונה בו נכחו "כ-7 אנשים. בעבר הפגינו "אם תרצו" בתמיכה במתנחלים בשייח' ג'ראח, ובמקרים אחרים קיימו הפגנות גזעניות נגד סטודנטים ערבים באוניברסיטאות. כל זה לא מפריע להם לרגע להציג את עצמם בתקשורת בתור "תנועת מרכז חוץ-פרלמנטרית". עכשיו הם גם חוג סיירות." "ואם אנחנו לא רוצים", שייח ג'ארח: נאבקים על ירושלים, 1.5.2010

ספי רכלבסקי "רוח רעה" הארץ 30.4.10

"בן כספית, ששימש מתחילת השנה כשופר של "אם תרצו" ופרסם כעובדות את שני הדו"חות שלהם – זה המלא שקרים וזה הטאוטולוגי – פרסם פוסט תמוה במיוחד בבלוג שלו", הסטנוגרף של "אם תרצו", יוסי גורוביץ',  30.4.2010

""אם תרצו" מאשימה אותם [ארגונים שמאלניים, הערת עורך], שומו שמיים, בשיתוף פעולה עם ה-ACLU, ארגון אפל כלשהו, בלי לדעת שמדובר ב-American Civil Liberties Union, שהוא, איך לומר, ארגון טיפה יתר לגיטימי מנוער הגבעות." אם תרצו אין זה מסובך, יוסי גורביץ', 17.4.2010

"המדים, כמו דגל המדינה וסמלה שמוגנים בחוק הדגל והסמל הם סממנים קדושים למדינה. הצבא אינו צבא פוליטי, ואסור על חיילים לטול על עצמם משימות פוליטיות. ההתחזות לחייל, לאוטוריתה צבאית, היא כה פסולה כי היא נוטלת מהמדינה את הסמכות העיקרית שלה: הסמכות להפעיל אלימות (גם אם שלא בצדק). עצם ביזוי המדים על ידי הכנסת מעורבותם למשחק הפוליטי פוגע בקדושתם. אנשי אם תרצו חצו את הגבול הזה ועברו על החוק.", "אם תרצו: מתנועה פאשיסטית לארגון פשע", יהונתן קלינגר, 16.4.2010

"המתקפה הפאשיסטית על חופש הביטוי והמחאה בישראל צוברת תאוצה. מסע ההכפשות נגד הקרן החדשה לישראל והדבקת התווית של "בוגדים" על כל הארגונים הקשורים בה – כל אלה הם ביטוי חמור נוסף לניסיון המאורגן והמתוכנן של הימין הקיצוני לבודד את שוחרי הדמוקרטיה ולהציג את תומכי השלום ללא כיבושים כ"אויבי המדינה". המסע התקשורתי האישי נגד פרופ' נעמי חזן, יו"ר הקרן החדשה, מוסיף למסע הזה מימד של דה-הומניזציה, המקובל בתעמולה פאשיסטית." גילוי דעת הלשכה הפוליטית של מק"י: יהודים וערבים – יחד להגנת הדמוקרטיה!, חד"ש: בונים שמאל חדש, 4.2.2010

"משרד החינוך שסער עומד בראשו גם נזף בעדנה רש מורה לספרות בתיכון בהרצלייה על שלימדה שירים של יונה וולך. ואתמול היה שר החינוך אורח כבוד ונשא דברי ברכה בכנס החגיגי של תנועת הימין המקרטיסטית "אם תרצו", התנועה לא יכלה לחלום על אדם מתאים יותר לממש את חזונה במערכת החינוך. אני מניח שאם גדעון סער היה שר מטעם ש"ס, או שר מתנחל מ"הבית היהודי", הוא היה זוכה מהתקשורת הישראלית לכינוי "פשיסט" או נציגו של אחמניג'ד בשולחן הממשלה. אבל שר החינוך החילוני שלנו הוא מיסטר קלין, יש לו את חיתוך הדיבור הנכון, ההון התרבותי הראוי ולאחר שהוא נואם בכנס "אם תרצו", הוא יוצא להירגע בפאבים הנכונים שם הוא פוגש חלק מהעיתונאיות והעיתונאים הליברליים שלנו, מטובי ידידיו.", שר החינוך מטעם "אם תרצו", ד"ר יוסי דהאן, העוקץ, 23.3.2010

קרבס שירי "אם תרצו – אין זו דמוקרטיה" המכון לדמוקרטיה 23.3.10

"יו"ר תנועת אם תרצו, ממומנת בין השאר על-ידי אנשים שטוענים ש"היטלר מילא את רצון האל"", אם תרצו – ברור שזה פאשיזם, שוקי גלילי, רשימות, 12.3.2010

"נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק נאם בצהריים (ג') בכנסת במסגרת כנס בנושא "מאבק דמוקרטיות" והזהיר מפני פגיעה בדמוקרטיה בישראל. "איננו רשאים להניח את המשך קיומה של הדמוקרטיה בישראל כדבר מובן מאליו", אמר ברק. "הטענה שזה אינו יכול לקרות אצלנו אינה נכונה. הכל יכול להיות. אם זה קרה בגרמניה של קאנט, הגל ובטהובן, זה יכול לקרות בכל מקום. גם אם לא באותה עוצמה מבעיתה." אהרן ברק: הדמוקרטיה בישראל לא מובנת מאליה, אריק בנדר, מעריב, 23.2.2010

"בימים האחרונים הצליחה תנועה שמכנה את עצמה בשם "אם תרצו" להעלות את עצמה לכותרות בדרך הקלה, דהיינו, בהסתה פרועה ומלווה בקריקטורות בעלות אופי אנטישמי בוטה כנגד ה"שמאלנים" האלו מהקרן החדשה לישראל ובאופן ספציפי כנגד העומדת בראשה, הח"כית לשעבר נעמי חזן""", אם תרצו, יונית מוזס, 3.2.2010

"תנועת "אם תרצו" פרסמה מחקר על מעורבות ארגוני "הקרן החדשה לישראל" בעיצוב מסקנות דו"ח גולדסטון, ומאשימה אותם בגרימת נזק חמור למדינה. גם בכלי התקשורת ובכנסת מאשימים את הארגונים בפגיעה באינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. "קשב" מנתח את הכשלים המבניים של המחקר ואת העובדות שלא סיפרה התקשורת על זהותם ומניעיהם של מחבריו", קשב: מרכז להגנת הדמוקרטיה, 1.2.2010

תנועת "אם תרצו" מאשימה את "הקרן החדשה לישראל" במימון ארגונים אנטי-ציוניים, אך בינתיים נהנית מתרומות המגיעות ממטיף אוונגליסטי שסבור כי "היטלר מילא את רצון האלוהים", האנטישמי שמממן את הצדקנות הציונית, דנית גוטפריד, מערכת וואלה, 1.2.2010

על חלק מהכשלים בדו"ח עמדתי כבר בפוסט הקודם בנושא, אבל לא על כולם ואפילו לא על העיקריים שבהם. לא זו בלבד שכל הכשלים שיובאו כאן הם כשלים מהותיים בנתונים, באופן ניתוחם ובחלוקתם, ולא זו בלבד שדי בכשלים הללו כדי להכריז על הדו"ח של אם תרצו כעל בדיחה עצובה, אלא אף זו: שהתמונה המצטיירת מקיומם של כל הכשלים הללו כולם היא תמונה של דו"ח מוטה מראש וחסר הגינות, ודי בו כדי לפקפק בכל פרסום של התנועה הזו עד עולם. "כן, זו אגדה", נמרוד אבישר, 12.2.2010

הקרן החדשה לישראל פרסמה השבוע דו"ח מפורט, תחת הכותרת "אם תרצו, נמציא לכם עובדות" בו היא מכחישה את הטענות שהועלו במסמך של תנועת "אם תרצו". הדו"ח נכתב על ידי ד"ר אמיר פז פוקס. מרצה למשפטים בקריה האקדמית אונו ובאוניברסיטת תל-אביב, מומחה לזכויות אדם, חבר הנהלת "במקום" ומנהל פרויקט "מדינת הרווחה החדשה" באוניברסיטת אוקספורד. ד"ר פז פוקס מציג בדו"ח שלו נוכחות וטיעונים שלדבריו מוכיחים כי המסמך שהפיצה תנועת "אם תרצו" מסתמך על "עיוות והשמטה שיטתיים של עובדות". "אם תרצו, נמציא לכם עובדות", ד"ר יוסי דהאן, 20.2.2010

הפרכת דוח "אם תרצו" משפט אחרי משפט, יריב מוהר, רשימות, 9.2.2010

"קשה שלא לחבב את תנועת "אם תרצו". בתור סמולנים עלובים שמעריצים את תנועת החמאס והחיזבאללה, אנחנו לא יכולים שלא לאהוב תנועות שפלות השטופות אמונה אבסולוטית בצדקת הדרך ושנאה עיוורת לכל אדם ביקורתי (דהיינו בוגד). אז איך לא נאהב את "אם תרצו"? רק בנקודה אחת האבסורד שבקמפיין הזה הופך למבעית, צפו בשקר שקוף ונבזי המעיד היטב על הטיפוסים מאחורי הקמפיין.", אם תרצו פאשיזם, יריב מוהר, 31.1.2010

אמיר פוקס "אם תרצו נספר לכם אגדה" אתר הקרן החדשה לישראל

"תנועת "אם תרצו" מבקשת להגדיר את הציונות מחדש כאידיאולוגיה של הישיבה בשטחים. סיסמתה היא "להחזיר את הציונות למרכז", אבל ראשיה הם אנשי ימין מובהקים, שהיו פעילים במאבק נגד ההתנתקות. אחד מהם טען במאמר לערוץ 7 כי מי שאינם מכירים ב"זכות מוסרית" להחזיק בשטחים, יתקשו "להמשיך ולקרוא לעצמם ציונים". רוב פעילויות התנועה מכוונות באופן אישי נגד ערבים ואנשי שמאל יהודים, כלומר מכוונות להשתקת דעות המצויות מחוץ לקונצנזוס החדש שהיא מבקשת ליצור. שהרי ככל שהעולם הערכי חלול ושברירי יותר, כך דעות מתנגדות נתפסות כמאיימות ומסוכנות … "אם תרצו" היא אולי תנועה שולית, אבל פניה הם פני העתיד האורב לפתחנו אם לא נתנער מרוחות התבוסתנות. הטיעון שאפשר לשמוע עכשיו הן מפלסטינים והן מיהודים-ישראלים הוא שהסכמי אוסלו נכשלו, והוכיחו שלא ניתן להגיע להסכמה עם הצד השני. זה טיעון ילדותי של מי שניסה לצאת מהבוץ פעם אחת, והסיק שאין טעם לנסות עוד ומוטב לחיות שקועים בו עד צוואר…" החיים בבוץ כאידיאולוגיה, יפתח אלעזר, דעות – YNET, 3.5.2009

Information

Im Tirtzu Launches $600,000 Libel Suit Against Israeli Peace Activists, Richard silverstein – Tikon Olam, 25.4.2010

Still, for three weeks, Im Tirtzu plastered billboards across the country with posters featuring a crude caricature of the New Israel Fund president, Naomi Chazan. The posters depicted her with a horn attached to her forehead (in Hebrew, the word for fund also means horn) and bore the legend “Naomi Goldstone Hazan.” Perhaps the most alarming sign to rights advocates was a preliminary vote in Parliament supporting a bill that called for groups that received support from foreign governments to register with Israel’s political parties’ registrar, which could change their tax status and hamper their ability to raise money abroad. It swept a preliminary vote in the 120-seat Parliament in February with 58 in favor and 11 against.” Israeli Rights Groups View Themselves as Under Siege, Isabel Kershner, The New York Times, 5.4.2010

"In its counter-report, the NIF calls the Im Tirtzu report “a series of lies, manipulations and distortions which stem from the amateur research methodology and the systematic intention to adapt the ‘facts’ to the conclusions that had been reached beforehand", NIF Publishes Response Report to Accusations, Elad Benari, Shalom-Life, 23.2.2010.

"Anyone who has actually taken the time to study Herzl, actually read what he wrote, couldn’t avoid being appalled by the actions taken by the group Im Tirtzu. This is a fanatically nationalist group whose target is the voice of dissent and democracy in Israeli society. Nothing could be more anathema to Herzl. But Im Tirtzu, in the end, is only a catalyst. The real threat to Israeli democracy manifests when the Knesset decides, on the basis of the media frenzy Im Tirtzu could whip up with the help of its friends at Ma’ariv, Israel’s second-largest newspaper, to open an investigation into the actions of groups funded by the New Israel Fund." The Perversion of Theodor Herzl, Moshe Yaroni, ZEEK Magazine.

"The Israeli government and its right-wing supporters have been waging a “McCarthyite” campaign against human-rights groups by blaming them for the barrage of international criticism that has followed Israel’s attack on Gaza a year ago, critics say."Israel’s new ‘attack on freedom of speech’, Jonathan Cook, The National, 21.2.2010